יוגה היא מצב תודעה מסויים – אחדותי, רחב, פוגש את האינסוף.  לצד זה  יוגה היא גם הדרך לחתור ולהתקרב אל מצב התודעה המיוחד הזה. גם התרגול: ה"טפס" שאנחנו בוחרים להתמיד בו, הוא יוגה. במישור הזה – יש דרכים שונות של תרגול. אופנים שונים לנסח את הידע הנצבר ולהתאמן.

תרגול בויג'נאנה יוגה יכלול תמיד את ארבעת המרכיבים: ישיבה, (מדיטציה) פראניאמה, (התבוננות ותרגול הנשימה.) אסנות, (תנוחות) ולימוד טקסטים.

התרגול נשען על שימוש בשבעת העקרונות: הרפייה, השתרשות, חיבור, התארכות והתרחבות, נשימה, כוונה, ותודעה שקטה.

כאשר ההבנה של העקרונות מתבססת בגוף ובתודעה, הם הופכים להיות סוג של מצפן פנימי, המכוון אותנו לאיזונים עדינים של הגוף והתודעה מבפנים. העבודה הזו היא ממשית, פיזית, מתקיימת במישור הגופני. עם זאת- יש בה חלקים  עדינים כל כך, עד שהאיזונים הללו מתרחשים גם במישורים השקופים והדקים ביותר של ההוויה שלנו.

המילה ויג'נאנה בסנסקריט משמעה סוג של הבנה עמוקה. פנימית. "להבין מבפנים." אני אוהבת לתרגם את המילה גם כ"הגות". כלומר: מחשבה עמוקה שיש בה משום התבוננות וחקירה, המסוגלת לנוע מראייה רחבה של המציאות, לראייה מצומצמת של מרכיב זה או אחר, ושוב חזרה אל ראייה רחבה. התנועה הזו – בין "זום אאוט" ל"זום אין" תודעתי וחזרה, היא מיומנות שאנו מבקשים לחדד בתוכנו.

התהליכים האלו, מבססים הבנה טובה של הגוף החי, הנושם, הנע בעולם. וכך היציבה שלנו בעולם נעשית מאוזנת יותר. פיזית ותודעתית. סוג אחר של נוכחות על פני האדמה.

כמובן- שאנו פוגשים את החיים: את הצער, השמחה, הקושי. התרגול לא הופך אותנו לכאלו שלא חווים טלטלות. אך בהדרגה לאורך שנים של אימון משתנה זוית הראייה שלנו על החיים. ומתקיים סוג של אמצע גם בשעת סערה.